מקור תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ד׳
3 נִתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה כול׳. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְחַיִים וָמֵת. וְדֶרֶךְ הַחַיִים לָמוּת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא חַיָיב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָיָה. וְאֵין דֶּרֶךְ הַמֵּתִים לִחְיוֹת. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא חַיָיב לִיתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִיפּוּי.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ד׳
3 אמדוהו לחיים ומת. מי אמרינן כיון דחזינן דאומד טעות היה אע"ג שאין לחייבו מיתה כיון שכבר יצא מב"ד זכאי ממון אין לחייבו דלא יהא אלא חייבי מיתה שוגגין דפטורין כ"ש כאן או דלמא כיון שדרך החיים למות אמרינן שלא היה כאן אומד טעות אלא שמת בדרך הטבע ולא מחמת הכאה וחייב בתשלומין:
4 ופשיט מכיון דכתיב רק שבתו וגו'. ורקין מיעוטין הן ואתי רק דהכא למעט שלא יהא מיתה בתשלומין והיכא דמי בכה"ג דס"ד לחייבו מיתה כדהשתא ופטור מתשלומין קמ"ל היכא דאיכא לספוקי אם מחמת הכאה מת פטור ממיתה רק שבתו יתן וגו':
5 אמדוהו למיתה וחייה. מי אמרינן סמכינן על האומד הראשון ופטיר או דלמא כיון שאין דרך המתים להחיות אמרינן מסתמא אומד בטעות היה וחייב:
6 ופשיט מכיון דכתיב רק שבתו וגו' לא אתי רק אלא למעט היכא דאיכא לספוקי במיתה ותשלומין רק שבתו יתן ולא חיישינן לספק מיתה כלל: